Permalink | Leave a comment  »

אורי מרק
תמונע 27.11.09
Beer&Berg

פתיח, זה דבר מאוד חשוב.
ברמה הבין-אישית, קוראים לזה רושם ראשוני.
בסרט, ה-5 דקות הראשונות קובעות אם תישאר או תלך.
ובהופעה, זה מה שמעיף אנשים לאוויר, או מדביק אותם חזק לקרקע.
אורי מרק הצליח להעיף.

הפתיח- "לשכב עם דוברת ראש הממשלה" היה בנוי היטב. אורי יצר רובד אישי, השיג צומת לב מלאה, ופרש לפנינו את התהליך האמיתי בהפקת שיר:
כתיבה (דקלם תחילה את הטקסט), לחן (הוסיף אקוסטית), עיבוד (שאר חברי הלהקה הצטרפו לבמה לביצוע מלא). והכל היה מלווה בתאורה מרשימה שהוסיפה נופח לדרמה. עם פתיחה שכזאת, אי אפשר היה שלא לשרוק ולהחמיא.

לאורי מרק יש מה להגיד, והוא בא בשביל להגיד לנו את זה. הוא לא חוסך במילים, לא מתנצל וגם לא מצטנע. הוא יודע איך לארח את הקהל, ולדרוש את הצומי שמגיע לו בחזרה.
המוזיקה שהייתה רוק, אפילו כבד, יכלה להראות כמו פוזה של להקת מתבגרים. אבל לא, היה שם משהו אחר, כנה וייחודי.
הטקסט עשיר, דרמטי ומלנכולי, עם נימה קלה של אופטימיות. משפטים חזקים ומורכבים בעברית גבוהה, שמצריכים האזנה נוספת כדי לרדת לעומקו של עניין.
אופן השירה משחק בין דקלום לעיבוי הקול. בשיר האחרון המשחק הזה היה מאוד מגוון.

במהלך ההופעה התנגן הלהיט "לא לדבר על מין", שירים חדשים מהאלבום הבא, ביצוע שיר של איגי וקסמן מלווה בסיפור נחמד, ובדיוק בזמן להרגיע את הרעש התנגן לו שיר ה"רכבת".
בהדרן אורי ולהקתו סיימו עם השיר "משוגע". בעקבות הדרישה לא יכלו לסרב ופינקו אותנו באקסטרה נוסף, מעורר וקופצני, עם השיר- "היא רצתה להיות שחקנית".
סחטיין עליו, היה מספק. מקווה שיהיה לו קצת יותר שמחה באלבום החדש.

ביקורת ההופעה
האלכימיסט
תמונע 19.11.09
Beer&Berg

ההופעה הייתה כמו נסיעה ללא יעד בכביש המהיר, כשכל הנוף מסביב נמרח ויש בריזה טובה, וגם השמש בדיוק שקעה, ואז פתאום הופיעה משאית גדולה ומאז אני לא זוכרת הרבה. כן, רבותי, גם בהופעות אפשר לעבור תאונות כואבות ברמה דציבלית משהו. להלן השחזור:

תמונע. אני עם כוס בירה ביד ושיר חושני ברקע, מנסה להבין מי הדמויות הפועלות. כמובן, שבראש ובראשונה חיפשתי את האלכימיסט שחזר אלינו מאירופה ורקח את כל הפרויקט הזה, והרי הוא נטע וייסמן.
את נטע לא היה קשה לפספס. עומד בצד השמאלי של הבמה, מרוכז בגיטרה. עם כל מיתר שמתנגן משתנה גם ההבעה על פניו, עמוק. בשקט הפנימי שלו, מפנה את הבמה בצנע לשלישיית הסולנים שעמדו במרכז: דנה לוי, אוהד בר ודנה לוטרמן. מאחוריהם, משתולל על התופים ליאור שושן. בצד הימני, אודי תורג'מן על הקלידים שעושה יותר ממה שאנחנו רואים ומאחוריו גולן זוסקוביץ על הבס, ששכחו להציג אותו. אופסס (אבל בכל-זאת קד קידה בזמן).
באיזשהוא שלב עלה "שאול הישן והטוב"- לפחות כך חבריו לבמה קראו לו, וניגן על הקלידים

המוזיקה; מורכבת משלל כלים וקולות, השירה באנגלית, סאונד מודרני מלווה בחשמליות, יצרה אווירה וזרמה כל-כך טוב, יותר נכון טוב מדי, עד כדי כך שלא יכולתי לעצור על שיר או רגע מסוים. זה כמו ההבדל בצילום בין מריחת תנועה להקפאת תנועה. אני לא יודעת מה גרם לסחף הזה. אולי הלחן שהיה אחיד בכלליותו, אולי הקולות שלא יצרו מספיק קונטרסט בניהם, ואולי הייתה יותר מדי אינפורמציה בשביל שמשהו  א ח ד  יבלוט.

הזרימה המענגת הזאת נקטעה לי עם שיר שבמקור מבוצע ע"י ברי סחרוף, ובפועל ברי לא בא והביצוע היה מזוויע, ברמות של זיוף כואב עם סוף מקרטע כמו ה'שלוק' האחרון בקשית. ואני מודה לאל שסיימתי את הבירה בזמן כי אחרת הייתי נחנקת. ואם אחזור להסבר הצילומי, זה הרגיש כאילו נפתחה לי המצלמה בטעות- וכל הפילים שהיה בפנים, נשרף.

בניסיוני להתאושש מהסיטואציה עשיתי ריסטארט בראש והחלטתי לעבור ממצב שמיעה למצב ראיה.
הסתכלתי סביב והאולם היה מלא כמעט עד אפס מקום. מי שלא ישב, עמד. ומי שלא עמד, תפס לו חלקת-רגל על המדרגות.
היה מרשים לראות במה מלאה. מושקעת בתאורה בגוונים של אדום- כחול- החשכה- ובום של ספוט צהוב, הכל בסנכרון עם הקצב. נוכחות דינאמית של 7-8 אמנים, כאשר כל אחד מהם שקוע בתוכו ובתוך היצירה שלו, עם ריספקט הדדי, וקהל מפרגן שבסה"כ היה מבסוט. שרקו פה ושם, נתנו מחיאות כפיים מכובדות (או מתוך כבוד) ואפילו זזו.

מבסוט, עד להפסקת- קולנוע הארוכה הזאת שהייתה מלווה בתדרים כואבים בפול-ווליום. והסאונדמן, לא מזיז לו. הקהל מגחך, החבר'ה על הבמה רק רוצים לשתות ולנוח שנייה, והוא לא מחליש. בנאדם! כבר עברנו טראומה אחת היום. לא מבינה, זה טריק של להרוס לנו את הדציבלים באוזן כדי שלא נוכל לשמוע זיופים נוספים?
וגם הם, על הבמה. בסדר, פאשלות קורות. אז זייפת כי לא שמעת את עצמך. אז זה קרה וזה קרה. לא נורא! תמיד יש דברים לא מתוכננים. זה חלק מהמשמעות של הופעה חייה, לטוב ולרע. אבל להתעלם מזה כלא היה? תצרו קשר, רדו לעם. תצחקו על זה, ספרו בדיחה, משהו כדי לרכך את זה. אולי סיפור אישי שלא שמענו בשום מקום. משהו, משהו כדי שלא נרגיש שאתם שם ואנחנו סובלים כאן לבד.

מיוז בהופעה חיה…מה יש להוסיף

‫צילום: אסף עיני - מה את עושה בימים אלה ? כותבת את בלוג האופנה "חמש שקל", עומדת להשתחרר מצה"ל, מתחילה ללמוד לפסיכומטרי, מחפשת דירה בת"א, מחפשת עבודה ומקווה לחסוך כסף לטיול תרמילאים באירופה. - מה הבאת לנו ? את בלוג האופנה שלי "חמש שקל" שמביא רעיונות לאיך אפשר להתלבש יפה מבלי לבזבז הרבה כסף. חוצמזה הבאתי גם טישו, סרט [...]‬

צילומים מההופעה של נקמת הטרקטור – פסטיבל העוד

ביקורת הופעה: נערות ריינס 12.11.09

חמישי באוזן-בר נערות ריינס על הבמה, מפציצים מהרגע הראשון. נטולי פוזה, בלי התחכמות יתרה ועם הרבה חן, הם עושים את זה באלגנטיות: הופעה אנרגטית, רוק משובח, כריזמה וכשרון בשפע. ממול, קהל חברים נאמן ודרוך מתעורר לצלילי שיר ה"סמבה". אנרגיות טובות באוויר, מיתר נקרע מרוב להט וריינס שומרים על קצב תמידי. בין כיוון מיתר להחלפת גיטרה, מספר הסולן בקולו המסוקס על האלבום השני שבדרך ומפנק אותנו בטעימה שנשמעת לא פחות טובה מקודמותיה, אך גם לא שונה. המלל נשמע לא ברור בהופעה והטקסט איבד משמעות, אמנם לא גרע מהתענוג המתנגן שנגמר מהר והותיר טעם של עוד. אותי מעניין לאן האלבום החדש ייקח אותם.

בתמונה למעלה: מימין- גיא גולדשטיין, במרכז- רועי פריילך (שגם כותב הכל) ומשמאל- ניר וטשטיין.

Beer&Berg סיקוריישן.