"הדור האבוד", "המשתה", "נשות הגדה השמאלית", -אהבה – עופר (בן-זוגי). -אלוהים – אם אין אלוהים לא הכל מותר. -מוות – ומסים... -כתיבה – קשה אבל מתגמל. -טלויזיה – לא הדלקתי מאז ליל הנצחון של אובמה, Aeyal, Aeyal Gross, AeyalGross, Fame!” -סקס, Gross, aeyal-gross-lead.jpg, אבל בתחום הפוליטי מלחמת לבנון הראשונה שהתחילה כשהייתי בתיכון היתה נקודת ציון בה נהייתי לאחד שהולך להפגנות, אבל דווקא אני זוכר שהיתה תקופה שהקשבתי רבות ל"זה הילך שבך" של יהודה פוליקר (ויעקב גלעד כמובן) וזה השפיע המון. ושוב, אבל חשוב. -עבודה – מרקס כבר אמר הכל, אבל כדאי להכיר אותו מחדש, אבל כל הפעמים בגיל 18 או גיל 20 או גיל 22 או אפילו 27 שקרה שהתחיל איתי בחור שמצא חן בעיני ולא נעניתי, אבל רואים עקרות בית נואשות ועוד כמה סדרות על המחשב. -ישראל- "עד שתפקח את עיניה". -משפחה – אוהב, או "המלון של פולטי" או "החמישיה הקמארית", או לפחות פעם בהתמדה מוחלטת, או מנה יצירתית שמישהו בישל, אוכל ורוקנרול"., אוניברסטיה, אוניברסיטה, אוסר על אלימות מכל צורה שהיא, אייל, אייל גרוס, אייל גרוס הוא ד"ר למשפטים, אייל ניב שמזכיר את העובדות שרבים שוכחים, איילגרוס, איכפתיות וסקרנות, איל, אין מאכל אחד, אינטרנט, אך כל אחד מהם הלך והקים להקה, אלא כבר במשך שנים רבות. וכל הפשיזם שכרוך בזה – שליברמן הוא חלק ממנו. ובצורה רחבה יותר, אני אתחיל בכך שאגנוב מכנרת, אני לא יודע על אירוע אחד, אני משתדל כאן בלונדון לקרוא בגרסת הפרינט. גוגיי שגם מעצבן הרבה פעמים אבל אין לו תחליף. ואם נעבור לבלוגים ספציפים, אני רוצה להגיד הסמיתס', אנשי, אנשי אקדמיה, אפשר להשתמש בכתובת הקלה www.aeyalgross.com, אקדמיה, אקדמיים, בחור צרפתי שחי בטאוויאן ואוהב להקשיב לגלצ, בימים שעוד שילמו בצ'קים (הבנק הוסיף את ה"ד"ר" לשמי על פנקס הצ'קים ביוזמתו). -פרופ. אייל גרוס - חדש, בלוג על חדשות בתי ספר למשפטים (בעיקר בארצות הברית) שמספר מי עובר לאיפה, בלוג שמעדכן בדברים חשובים שמתפרסמים בתחום המשפט הבינלאומי, בנאלי אבל "שלום", בפרט קרן מור, בריאות לי ולכל היקרים לי, בשבתון כפול מאוניברסיטת תל-אביב. אני חוקר אורח במכון ללימודים משפטיים מתקדמים (שהוא חלק מבית הספר ללימודים מתקדמים) של אוניברסיטת לונדון, גבינת פרמז'נו רז'אנו, גיטרות רועשות של סוניק יות' (ושל עוד הרבה להקות), גרוס, דוקטור, האמת שאין כזו. לא אדם של קללות, האתר של חנות התה האהובה עלי "ארמון התה" בפאריז, הגארדיאן, ההגיגים המענינים של יונית מוזס, הולווט אנדרגראונד שכבר הזכרתי. תקליט הבננה שבריאן אינו אמר עליו שמעט אנשים קנו אותו, הומופוביה, הומור טוב. למשל פרקים ישנים של "מישהו מטפל בך", היו יש לה כמה, הלוואי שהייתי מסודר יותר. אני מנסה אבל זה קשה, המטבח הדרום-אפריקה ובפרט המטבח ה"קייפ-מלאיי" שמגיע מאזור קייפ-טאון אהובים עלי גם מאוד (וזה לא רק בשר...). המטבח האיטלקי על גרסאותיו השונות הוא אהבה מתמשכת. ואי אפשר לקחת מהצרפתים את התרומה שלהם לסוגיי, העיוורון של רוב הציבור הישראלי למציאות. לכיבוש. לאי-הצדק והעוול העצום שאנו גורמים לפלסטינים. חוסר הידיעה של עובדות בסיסיות, הפכה אותי מאחד שרק הולך להפגנות לכזה שמשתתף בארגונם, הצורך להאבק על המובן מאליו: זה שיש גזענות, הצלילים הפותחים של כמה וכמה שירים של הסמיתס', הראשון בשיריו והשני בספרו האוטוביוגרפי שכדאי לכולם לקרוא), השאלון, השאלון הראשי, ואני לא אחד מהם, וארחיב על מה שהיא ענתה לשאלה הזו – הלוואי שבאמת אצליח להתמיד לעשות יוגה פעמיים בשבוע בלי שום ביטולים ותרוצים, וגם אוכל, וגם אוסיף על כך: שאצליח להתמיד בללכת למכון הכושר שלוש פעמים בשבוע, וגם את המטבח המלזי. הם הצטרפו למטבח התאילנדי שאני גם מעריץ. אפרופו מלזי, וגם כנרת רוזנבלום שכותבת מפאריז, וגם מחקר קווירי שבוחן את הרגולציה המשפטית של מיניות וזהות מגדרית. חוץ מזה אני כותב את הבלוג שלי ברשימות, וגם שיהיה לי יותר זמן להקשיב למוזיקה, ודרך בה אפשר לאכול ולשתות את כל מה שבא בלי שזה יפגע בבריאות ובמשקל, והאינתיפאדה הראשונה כשפרצה כשהייתי בלימודי התואר הראשון, והאתר של ג'נסיס רובינסון שהזכרתי לעיל. וגם הבלוג עבודה שחורה שדן בשאלה איך לקדם את האג'נדה הסוציאל-דמוקרטית במסגרת הפוליטית בישראל. וגם את העוקץ. עונג שבת של גיא לעניני מוזיקה. בלוג אופנת הרחוב של נמ, וטיולים במקומות מהם הם באים. לאחרונה כתבתי לראשונה גם לבלוג התה הקולקטיבי CHA DAO (מבטיח לפרסם בקרוב תרגום לעברית של רשימה זו בבלוג שלי) ומקווה לכתוב לשם שוב בקרוב. אגב, וכל זה, ולא רק לאחרונה בעזה, ולווט שמצליחה לעשות את זה מעניין כל פעם מחדש, ומרצה אורח בפקולטה למשפטים של SOAS (בית הספר ללימודי אסיה והמזרח), וסליחה, ועוד בלוגי אופנה. וגם אוסיף שאני קורא עקבי של חלק ניכר משכני ל"רשימות", ועוד כמה בלוגים חשובים שמעדכנים בתחום הזה (כמו זה ויש עוד כמה שאשמח לשלוח את הקישור אליהם למי שמתעניין/ת בנושא), ועוד... אני אוהב הרבה סוגים של אוכל אבל לאחרונה הודות לשהות בלונדון גיליתי מחדש את המטבח הסיני הנפלא שיש הרבה גרסאות חיוורות שהוציאו לו שם רע, ושם כותב גם על דברים בתחומי עיסוקי המקצועי אבל גם על כל מיני דברים אחרים כמו פוליטיקה, ושצריך בכלל להסביר או להתמודד עם עמדות כאלו, זה היה יותר מפוחד ממטופש, חברי אורי אורן וחן כנען, חוק, חוק ומשפט, חוקר ומרצה אורח באוניברסיטת לונדון. מפעיל את הבלוג "המשתה", יאיר גת כתב על הבלוג שלי "מוכיח שזכויות אדם הולכות דווקא לא רע עם סקס, יין ותה, יצירתיות שיכולה להתבטא במאמר אקדמי מקורי ומעניין, יש כל מיני חומרי גלם שאני מאוד אוהב. עגבניות, יש לי מזל שכאקדמאי כבר זכיתי לעבוד עם רוב האנשים שרציתי לעבוד איתם: בין על ידי השתתפות בכנסים או סמינרים משותפים, כאשר אני מנסה להסתכל מחדש על כל המשטר והשיח המשפטי בנושא כיבוש. אבל מדי פעם אני גם חוזר לשני תחומי המחקר העיקריים האחרים שלי, כדי להגיע לכל האתרים שלי - המקצועי באוניברסיטה ולבלוג, כל מיני אבל בתקופה האחרונה הכי הרבה "אני שמח לבשר לך שהוחלט להזמין אותך כחוקר אורח לאוניברסיטת לונדון, כמדומני שלאחי הבכור היה חבר בגן שהוא חיבב שקראו לו כך. שם המשפחה פירושו "גדול" והוא בא מהשורשים המזרח אירופאים. פרט לזה אני לא יודע עליו הרבה. שם המשפחה של אימי מהבית הוא אגב "ערמון" שזה עברות של "קסט, כמה בלוגים על תה כמו למשל זה של סטפן, כמה וכמה שירים ואלבומים וזו תהיה תשובה נכונה, כמו למשל איך פלסטינים בעזה גם אחרי ה"התנתקות" עדיין נשארו תלויים בישראל לדברים בסיסים כמו יציאה מעזה ללימודים או לטיפול רפואי. הצדקנות הזו בה אנו כביכול רק קרבן, כרישה, כתיבה משותפת או הוראה. לכן אזכיר מישהי דווקא מתחום אחר: ג'נסיס רובינסון, לא? -צדק – צדק צדק תרדוף. -משפט – לנסות לסגור את הפער בינו ובין הצדק (המהותי). -ד"ר אייל גרוס – "רופא למה אתה" – נשאלתי כמה וכמה פעמים, לא? אבל האמת שאין לי מה להתלונן. -תהילה – “Baby remember my name, לכל אחד לפי צרכיו", לקרוא ספרות לא מקצועית ולבשל. וכמובן שאמשיך להיות עם האנשים האהובים עלי ולכתוב ולהתפתח, מביך אותי להביך אחרים, מה מניע אותך? תשוקה, מוזיקה, מוזיקה שאני אוהב. זה יכול להיות צלילי הפתיחה של אלבום ה"בננה" של הולווט אנדרגראונד, מוזיקלית, מוריסי. ברק אובמה (למרות שמדובר בשני אנשים שחשפו הרבה, מזה שנה וחצי שאני בלונדון, מיישם את "מכל אחד לפי יכולתו, מרצה באוניברסיטת תל אביב, משפט, מתגעגע. -אושר – "האושר הוא הפשע המושלם". "יבוטל האושר לאלתר". -פוליטיקה – מדכא, מתי שמואלוף. וגם יונה וולך שכבר לא תענה, סמים ורוקנ'רול – מיתולוגיה. -ילדות – להורים שלי היתה חיפושית ונסענו לטייל ברחבי הארץ. -אינטרנט – משנה את החיים ברמות שעדיין לא הבנו עד הסוף. -רייטינג – יש מגזין כזה, ספר מרתק, עבודת אמנות, עברי לידר, עדשים, עוד לא התרגלתי -אייל גרוס – על זה מישהו אחר יצטרך לענות, על השאלה הזו?, עמירה הס, פילוסופים בבתי-קפה, פלפלים, פס הקול של פיליפ גלאס ל"השעות", פריז בין מלחמות העולם. אמריקאים (והרבה אמריקאיות) בפריז, צ'ילי, צדק, קוקוס, רשימה ארוכה. גוגל רידר שלמרות הבעייתיות שבצפייה דרכו עוזר לי לעבור מהר על הרבה בלוגים. גרייפס שנותן תמונה יפה בעיני של הבלוגספירה הישראלית המעניינת. הארץ שמעצבן אותי מאוד הרבה פעמים אבל כנראה שאי אפשר, שהוא גם חלק מאוניברסיטת לונדון. את עיקר זמני אני מקדיש למחקר וכתיבה בנושא המשפט הבינלאומי והכיבוש, שהם זכויות רווחה (בייחוד הזכות לבריאות), שולמית אלוני, שוקולד, שיכולה לאפשר תמיכה עצומה כל כך בהתקפה של ישראל על עזה. הקלות בה מתקבל בישראל הרג של אזרחים לרבות ילדים פלסטינים, שכותבת על יין ועל האנשים שעושים אותו בצורה אינטליגנטית ומרתקת, שכתבה בין היתר את ה Oxford Companion of Wine ואת ה World Atlas of Wine. פעם בכלל לא היו לה עוזרים, שלא אמנה אותם כאן. ועוד רבים שלא מניתי, שלום לישראל/פלסטין (ואם אפשר לכל העולם), שתמיד אני רוצה לדעת איזה תה מדהים חדש הם קיבלו, תאנים, תלוי למה אתה קורא יצירה. המאמר הראשון שלי שפורסם עסק בהחלטות של בית הדין האירופאי לזכויות אדם שהגיעו מהמדינות הקומוניסטיות לשעבר שהצטרפו לאמנה האירופאית לזכויות אדם אחרי נפילת חומת ברלין ובחן את הסוגי, תפוחי אדמה, תרבות