מתוך ההודעה לעיתונות: מכללת בי פי אם למוסיקה, סאונד והפקה גאה להציג:

ירונה כספי — "מָאְפיה של אישה אחת"

שנה אחרי אלבומה השלישי "אגו" הבועט והתזזיתי, שזכה לביקורות נלהבות ואף לתואר "אלבום השנה" בקרב מספר מבקרים, ירונה כספי חוזרת עם אלבום חדש ומפתיע בשם "מאפיה של אישה אחת" בו הלחינה כספי שירי משוררים.

הרעיון ליצירת האלבום עלה בעקבות שנים של שיתוף פעולה עם משוררים רבים, במהלכן הצטברו עשרות שירים. מתוכם בחרה כספי 12 שירים המתרגמים אותה ואת הווייתה באופן אותנטי לא פחות מהשירים שכתבה בעצמה.

אחד עשר משוררים מהארץ ומהעולם נוכחים באלבום; רחל חלפי, יהודה עמיחי, רפי וייכרט , ויסלבה שימבורסקה, אווה ליפסקה , ברטולד ברכט, ילנה שוורץ ,רוני סומק, מירון איזקסון, ודוד אבידן , עזיזה אחדיה עומרי שקוארי. על אף השמות הרבים ,יש קו קונספטואלי המקשר בין שירי האלבום. אווה ליפסקה (פולין) וילנה שוורץ (רוסיה) הנפלאות מולחנות בו לראשונה ע"י כספי, כפי שעשתה עם ויסלבה שימבורסקה ("פרידה מן הנוף") באלבום הבכורה שלה.

את האלבום הפיק מוסיקלית עמית מגן, בוגר ומרצה במכללת BPM למוסיקה, סאונד והפקה. מפגש מקרי בין ירונה והמנהל הפדגוגי של המכללה יריב עציון, הוביל לעבודה משותפת. תהליך ההפקה כולו התבצע באולפני המכללה, שלקחה את הפרויקט תחת חסותה, כאשר מגן מפיק ואחראי יחד עם כספי על העיבודים והנגינה, ועציון מלווה את הפרויקט מקרוב ואחראי על המיקסים (יחד עם מגן) והמאסטרינג. .נגנים נוספים המשתתפים באלבום הם אור בהיר — בגיטרות ויוני פוליקר — בוזוקי.

החיבור עם המכללה הוביל את ירונה למחוזות מוסיקליים חדשים: "מאפיה של אישה אחת" הוא לפני הכל אלבום דינמי וצבעוני שמעמיד את כספי במקום חדש כהגדרתה, ושהכריח אותה שוב לצאת מעורה, עם שילובים אקספרימנטלים ואלקטרונים ונגינה בשלל כלים המעטרים מילים אדירות

התחלתי לתעד את המחאה החברתית.

צילומי וידאו נוספים ניתן לראות בוידאו-בלוג Fixing Israel ביוטוב, תהנו, סיני

http://www.youtube.com/user/FixingIsrael

פחד שווה כסף ועוצמה. כך ראוי להתחיל את המאמר הזה, עם אקסיומה שנראה כי אין צורך להכביר בה מילים: פחד הוא כלי שמשרת מי שיושבים במוקדי השליטה והכוח. ואולי למעשה מדובר במה שמותיר אותם על כס השליטה והכוח. ברמה המקומית ראוי לומר כי ישראל שרויה בפחד מצמית מזה שנות דור. מנהיגים פחדנים ומפחידים מנהלים את אזרחי ישראל באמצעות הפחד המצמית הזה. מפני איום השמדה תמידי, מפני אויבים דמיוניים, מפני השכנים, הזרמים השונים בחברה, מפני הכל. זהו מצג שווא שבכיסו כאמור עוצמה, כוח וכסף.

קל לנהל אזרחים מפוחדים. אך מנהיגים פחדנים אינם מנהיגים אמיתיים, הם מי שמונהגים על-ידי הפחד שלהם. הפחד, אותו אוויר לא רציונלי, אינו מאפשר למדינה הישראלית לאפשר לעצמה לנשום לרווחה. פחד הופך את החיים בישראל למשתקים ומשותקים.

איום על פצצה גרעינית, השמדה שנמצאת מעבר לפינה, מסרסים דיונים מהותיים על אופייה של המדינה. חוק גודווין, שקובע שככל שדיון מתארך הסבירות שהקבלות לשואה ולנאציזם הולכת וגדלה, הופך לחסר משמעות בישראל. כמעט כל דיון פוליטי בישראל הופך לדיון שואתי, כמעט מהרגע הראשון. מנאום של ראש הממשלה בקונגרס דרך נאום בכנסת ועד ראיון חביב שהוא מעניק לתחנת טלוויזיה אמריקנית. המשכו של חוק גודווין טוען כי ברגע שהדיון מגיע לנקודה בה העוסקים בו דנים בשואה ובנאציזם, יש לבטלו. אם כך, נתניהו צריך לשתוק זמן רב.

למעשה, כלכלת הפחד עוטפת אותנו גם מבלי לעסוק בנושאים פוליטיים ישירים. צפייה אקראית במהדורות החדשות, בפרסומות ואפילו בתוכניות הלייף סטייל מציגות איומים בזה אחר זה. הפעם האינטרס הוא מעט אחר, לפתוח את הכיס. אם האינטרס הפוליטי בהפחדת הציבור מטרתו לצבור כוח פוליטי ושליטה בעם, הרי שהפחדה מפני המגיפה או המחלה הבאה, מטרתה אחת: לרכוש את הטיפול או התרופה.

בהפיכת הפחד למטבע שימושי ויעיל למדי הופכים הפוליטיקאים ואנשי הממון את אזרחי המדינה למי שמוצפים במידע מפחיד ומאיים חדשות לבקרים. אוסף של מסרים שתוקפים או מאיימים בהתקפות מאפשרים להם לנהל סדר-יום מבלי לפתור את מצוקות היום-יום. חלק מאותם איומים הופכים לנבואות שמגשימות את עצמן וההנהגה, שהייתה עסוקה בהפחדת הציבור, לא התפנתה לטפל בבעיות שמפניהן הפחידה את כלל הציבור. ירי טילים על ישובי הצפון והדרום – בעיה שהיא מנת חלקם של אותם ישובים במשך עשרות שנים – לא טופלה מעולם באופן ראוי. ולמרות שמדובר באיום, בפחד הישרדותי אמיתי, בחרה ההנהגה להתעלם ממנו ולעבור לפחד הבא. וגם בו לא לטפל.

רעידות-אדמה? שריפות-ענק? הישראלים חוששים מכך, אך ההנהגה טורחת לאיים באיומים ערטילאיים יותר. פצצה גרעינית למשל, שגם הפחדה ממנה לא תועיל הרבה. ואם אכן עתידים להתעופף טילים שכאלו על מדינת ישראל, האם לא ראוי, למשל, למגן את העורף ולהתחיל בבנייה של מקלטים אטומיים לרווחת הציבור? ואם אכן אירן מהווה איום השמדה על ישראל, מדוע ישראל מתנהלת באופן דו-פרצופי כלפי אותה מדינה. כלפי חוץ היא מתנערת ממנה וקוראת לגינויה, ומתחת לראדר סוחרת איתה, לכאורה.

כמובן שהעיסוק בפחד אינו זר לראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו. גם אם הוא רק חוליה אחת מבין ראשי ממשלה רבים שהשתמשו בפחדים קמאיים בתרבות הישראלית לצורכי שלטון וממון, בדומה למנהיגים נוספים בעולם, זכורה לו אמירת פחד משמעותית למדי: הם מפחדים. אלא שאת אותם "הם" שאליהם התכוון נתניהו, ניתן לייחס אל כלל הישראלים. כולנו מפחדים. מפחדים משלטון פחדני ומפוחד שחושש לקבל החלטות. כולנו מפחדים משלטון שמשתק אותנו בפחדים קמאיים ולא רציונליים על-מנת לצבור עוד קצת כוח ועוד קצת זמן. באותו משפט מיתולוגי סימן נתניהו את משנתו הפוליטית: פחד. אך זו הייתה אמירה שצבעה את השלטון הישראלי לאורך השנים. פחד ככלי פוליטי-כלכלי-חברתי שמטרתו לסרס דיונים ושחרור אזרחי אמיתי.

מתוך ההודעה לעיתונות:
zaparade 2011 : סיכום כנס הגאדג'טים השנתי של zap
בכנס שהתקיים זו השנה השנייה הוצגו החידושים הטכנולוגיים של המותגים מובילים

"בשנה האחרונה הפכה זאפ לשם נרדף לחיפוש מידע על מוצרים ברשת, ולא רק להשוואת מחירים. zaparade לוקח את תפקידה של זאפ דרגה אחת למעלה, ככזו שלא רק משווה בין מוצרים אלא גם מביאה את החדשנות אל ידיו של הצרכן, לפני כולם" כך אמר איתן זינגר, מנכ"ל zap בכנס zaparade שהתקיים אתמול (ג') ב"קומה הרביעית" בת"א. בכנס בו השתתפו יבואנים מובילים שהציגו את החידושים הטכנולוגיים בפני עשרות בלוגרים, עיתונאים וחובבי גאדג'טים.

"מדהים לראות כי בעולם בו מרבית החידושים הם דיגיטליים, וכי השיח סביב רוב עולם המוצרים מתרחש למעשה ברשת, עדיין יש לאירוע כמו zaparade כוח משיכה רב. מה שמוכיח לכולנו בעצם, כי אין תחליף אמיתי להנאה מחדשנות. המגע, ההתרשמות, המשחק במוצר עצמו ובראש ובראשונה האהבה לג'אדג'טים, הם אלו שחיברו היום בין קהל ה- early adapters ליבואנים" הוסיף זינגר.

באירוע, שמתקיים זו השנה השנייה, אירח פורטל zap את מיטב יבואני הטכנולוגיה, התקשורת והגאדג'טים, אשר הציגו את המוצרים החדשים שהשיקו לאחרונה לצד חשיפה ראשונה למוצרים שישיקו בחודשים הקרובים.

מבחר מן הגאדג'טים אשר הוצגו ב- zaparade :

Samsung MID G1
מחשב לוח קומפקטי עם יכולות מדיה מתקדמות, גישה לאינטרנט ותמיכה מלאה בעברית, מגיע עם מסך בגודל 4 ו-5 אינטש. מריץ אנדרואיד 2.2 ומגיע עם רמקול עוצמתי, הגדרות צליל מתקדמות ויכולת ניגון סרטים באיכות HD. המכשיר משלב יכולות של מחשב טאבלט קומפקטי וקל משקל (131 גרם) יחד עם נגן מדיה עם איכות צליל ותצוגה ברמה גבוהה.

Acer ICONIA TAB W500
100% TABLET – 100% מחשב נייד עם מסך LED10.1 אינטש HD Multi-Touch, 2מצלמות קדמית ואחורית ואין סוף חיבורים: 2 in 1 Card Reader , USB 2.0, HDMI PORT, 32GB SSD, 2GB DDR3, ממשק WINDOWS 7 מותאם, ממשק משתמש Acer Ring .

מצלמה מאפרת של פנסוניק
מצלמת סטילס דיגיטלית מדגם Lumix fx77, בעלת טכנולוגיה ייחודית שמאפשרת לבצע תיקונים קוסמטיים לפני המצולם במגוון צבעים על גבי מסך המגע הגדול של המצלמה, טרם הורדתה לאלבום התמונות ללא כל צורך במחשב עבור עריכה. מצב ה- Cosmetic Mode מאפשר ליצור רושם אחר על מצב העור וצבע העור שלנו, לדוגמא: ניתן לראות את עצמך שזוף, ולטשטש כל נקודה לא רצויה בעור – נמש, פצעון או צלקת. מצב ה- Beauty Retouch Mode מאפשר להוסיף לתמונה איפור וירטואלי ולבצע שינוי בכל איזור הפנים, כמו הבהרה של מרקם העור, הלבנת שיניים וכן הלאה.
LG Optimus 3D
המכשיר הסלולארי הראשון בעולם עם חווית התלת מימד, מכשיר עוצמתי המשלב בין 2 מעבדים ו- 2 זיכרונות פנימיים, בעל יכולת צילום והצגת מולטימדיה בתלת-ממד ללא צורך במשקפיים, על גבי מסך איכותי בגודל 4.3 אינטש.
LG Optimus Black
מציג את המסך הסלולרי בעל הבהירות הטובה בעולם (700NIT ) המאפשר יכולת עבודה מלאה בשמש, דק וקל במיוחד ( 9.2 מ"מ ,109 גרם בלבד) ומציג טכנולוגיה פורצת דרך להעברת קבצים במהירות, באמצעות .Wi Fi Direct
SZ-30M של אולימפוס
המצלמה הראשונה בעולם המאפשרת צילום במקביל של וידיאו ב-Full HD וסטילס ב-16 מגה-פיקסל. המצלמה שייכת לקטגוריית סופר זום החדשה של אולימפוס המאופיינת במצלמות עם ביצועים מרשימים של SLR בגוף קומפקטי. ה- SZ-30M מגיעה עם זום X24 ועדשת 25-600 מ"מ, יש לה שני מנועים והיא המצלמה הראשונה בעולם המאפשרת multi-recording, כלומר, צילום וידיאו וסטילס במקביל, או צילום שני קטעי וידיאו בו זמני, כשאחד מהם בזווית רחבה והשני בקלוז-אפ, תאימות לטכנולוגיית Eye-Fi להעלאה ישירה של תכנים לאינטרנט, יכולות צילום בתלת מימד המאפשר צילום אותו האירוע או האובייקט משתי זוויות שונות, ועוד שורה ארוכה של איפיונים כמו Magic Filters ואיפיון Pet Detection

JVC GS-TD1 3D
מצלמת תלת מימד ראשונה בעולם, שמצלמת 3D ב- Full HD עם מעבד גרפי מהיר של JVC המריץ בו-זמנית שתי תמונות בהפרדה גבוהה ((Full HD.המצלמה משתמשת בשתי עדשות מצלמה ושני חיישני CMOS 3.32 מגה פיקסל – אחת לכל עדשה, ומצלמת תמונת תלת מימד בדיוק בצורה שהעין האנושית רואה אובייקטים במרחב. מעבד גרפי עוצמתי של JVC מעבד את שתי תמונות ה-Full HD לרזולוציה של 1920 x 1080i בתמונה המוצגת. המצלמה החדשה מאפשרת גם צילום במספר פורמטים אחרים הנפוצים כיום כגון AVCHD תלת מימד ו- AVCHD לצילום דו מימדי. למצלמה זום אופטי X10 (2D) ו-זום אופטי X5 בתלת מימד, מערכת ייצוב Optical Axis Automatic Stabilization System ויישום Automatic Parallax Adjustment להצגת תלת מימד אופטימלית, קישורית Bluetooth מאפשרת סנכרון מהיר מול כל המדיה בבית – מסמארטפון ועד מסכים. הסנכרון עם הסלולר מאפשר לסנכרן את התמונות מול Google Maps.

סוני אריקסון XPERIA NEO ו- XPERIA ARC
סמארטפונים אולטימטיביים וחדשים בסדרת Xperia של סוני אריקסון עם מערכת הפעלה אנדרואיד 2.3 Gingerbread) ) , עיצוב מרהיב דק במיוחד 8.7 מ"מ בלבד עם קימור ארגונומי, מסך 4.2 אינטש – Multi Touch, Reality Display המציג תמונות חדות, בהירות ומלאות חיים באמצעות טכנולוגיית Mobile BRAVIA® Engine, זאת לצד מצלמה עם חיישן Sony Exmor R™ for mobile –המאפשר צילום חד ובהיר בתנאי תאורה חלשים, חיבור HDMI – המאפשר חווית שיתוף. עם מכשירי סדרת ה-Xperia המשתמש תמיד בעניינים בזכות הממשק האינטואטיבי Timescape הכולל תמיכה נוחה ומהירה בפייסבוק ובטוויטר.

לנובו ThinkPad T420s
סדרת מחשבי ThinkPad T מייצגת את התכנון המושלם של מחשבים ניידים
המיועדים לעבודה אינטנסיבית על ידי: יעילות למשתמש בזכות מקלדת ועכבר איכותיים, שרידות גבוהה – חיזוקים בכל מבנה המחשב, חיבוריות מהירה – אפשרויות תקשורת רבות.
ThinkPad T420s בולט במאפיינים הבאים: הוא המחשב הנייד החזק ביותר במשקלו, מבוסס על מעבדי דור שני של טכנולוגית Intel Core i עד Core i7, מסך 14 אינטש רחב, תמיכה ברזולוצית HD+, משקל 1.7 ק"ג, כולל סוללת 6 תאים וכונן אופטי פנימי, יציאות USB 3.0/eSATA.
לנובו ThinkPad Edge E420s
סדרת ThinkPad Edge מהווה שילוב מושלם בין האיכות הגבוהה בעלת המוניטין הותיק של מותג ThinkPad וכן עיצוב מתקדם הייחודי לסדרה זו: שימוש בחומרים מתקדמים – שרידות גבוהה, עיצוב שובה עין ומקלדת ועכבר איכותיים הכוללים מקלדת אטומה לנוזלים. ניידי ThinkPad Edge E420s בולטים במאפיינים הבאים: המחשב נייד דק במיוחד ללא ויתור על ביצועים, מבוסס על מעבדי דור שני של טכנולוגית Intel Core i עד Core i5, מסך 14 אינטש רחב, תמיכה ברזולוצית HD, משקל 1.88 ק"ג
כולל סוללת 6 תאים וכונן אופטי פנימי.

Lexmark Genesis S815
מדפסת מעוצבת ומהירה למשרד הביתי עם פלטפורמה לאפליקציות. בעלת יכולת טכנולוגיית סריקה חדשנית- סריקה תוך 3 שניות, מסך מגע 4.3 אינטש אינטואיטיבי עם חיבור ישיר לאינטרנט
צפייה בתמונות והדפסתן הישר מצג המכשיר, הדפסה אלחוטית מהירה 802.11n, 4 ראשי דיו נפרדים לאיכות הדפסה מעולה. מדפיסה עד 33 עמודים לדקה.

Toshiba – WL700 – 3D המסך הראשון בעיצוב של מעצב עולמי
עוצב בשיתוף Jacob Jensen Design. המסך משלב אלמנטים עיצוביים של סטנד צף לתחושת ריחוף המסך, שילוב של מרכיבים יקרים: מתכת וזכוכית, מסך ללא מסגרת – יחידת זכוכית אחת וכפתורי מגע מוארים בעיצוב יוקרתי.

סמסונג Сentral Station -צגים ללא חוטים
מסך C27A75מסידרת Central Station, הראשון שישווק בישראל, הוא מסך 27 אינטש Full-HD, התומך בטכנולוגיית Ultra-Wide Band (UWB) המאפשרת תעבורת נתונים של עד 480 מ"ב לשניה. המסך מתקשר עם מודול UWB בממשק USB 3.0 וטווח הרחק מן המסך הוא עד 10 מטרים. תצוגת המסך היא 1920х1080 פיקסלים. המסך נושא את ממשקי D-Sub ו- HDMI, כמו כן מספר כניסות USB 2.0 ו- USB 3.0.
הודות ל MagicAngle תזכו לתמונה חדה מכל זווית בחדר.

סמסונג SA950מסך LED תלת מימדי מסדרה 9
צגי מחשב חדשים בעלי תאורת LED ובעיצוב פורץ דרך. הצגים החדישים מצטיינים בגוף דקיק במיוחד העשוי אלומיניום ותמיכה בתצוגת תלת מימד. במסכי סדרה 9 נעזרו בטכנולוגיית Ultra Clear Panel אשר יחד עם מעבד 3D HyperReal Enginמבטיחים תמונה בהירה, חדה ומדויקת גם ב- 2D וגם ב-D3. הודות לטכנולוגיית Magic Angleהמרחיבה משמעותית את זוויות הצפייה במסך, המשתמש יוכל להתבונן במסך מכל נקודה בחדר ולראות אותה תמונה ברורה וחדה. בסדרה 9 שני דגמים: עם או ללא ממיר טלוויזיה.

SONY BDP-S480 נגן בלו ריי תלת מימד
נגן בלו ריי תלת מימד הכולל דפדפן אינטרנט – אינטרנט וידאו, הזרמת וידאו (סטרימר( מכל מקור בבית, תמיכה ברוב קידודי הוידיאו לרבות mkv , נשלט על ידי טלפון חכם, לצד DLNA – שיתוף וקישוריות מושלמת עם כל המכשירים בחלל הבית.

AR.Drone- המסוק האלחוטי הראשון הנשלט באמצעות ה -iPhone ,iPod touch או iPad
באמצעות קישור Wi-Fi מובנה, ניתן לשלוט במסוק ה-Parrot AR.Dron ולהשתמש ב iPhone/iPod touch או ב iPad כשלט רחוק. בנוסף ניתן לשחק עם שחקנים נוספים דרך הרשת האלחוטית. המסוק מצוייד בשתי מצלמות וידאו המשדרות את התמונה ישירות למכשיר דרך הרשת האלחוטית, מצלמה קדמית ומצלמה תחתית המכוונת לכיוון הקרקע, לשליטה ותמונת משחק מלאה.

HP TouchSmart דור 5
הדור החמישי של מחשבי ה- TouchSmart של החברה ה- HP Touchsmart610. גירסת המוצר החדשה כוללת מסך 23” HD מולטי טאץ בעיצוב מהפכני ייחודי המאפשר הנמכת זוית הצפייה עד 60 מעלות וכן את חבילת התוכנה HP Touch Smart 4.0 המורכבת משלל אפליקציות להעשרת חווית המגע. לצד ערכת Beats Audio הכוללת רמקולים ואקולייזר להשגת איכות צליל משופרת ממוזיקה דיגיטלית באמצעות חדשנות טכנולוגית, חיבור HDMI המאפשר להפוך את המוצר לקונסולת משחקים וטכנלוגיית HP Linkup המאפשרת לסנכרן כול נייד עם ה- HP Touchsmart610 כך שניתן לצפות במידע מהנייד ישירות על המסך.

מדי פעם אנחנו עדים להפיכתם של אלמנטים טכנולוגים ותקשורתיים לסיבה (ותוצאה) של התרחשויות בעולם. פעם הייתה זו הטלויזיה, אחר כך האינטרנט, הטוקבקים והיום זו רשת פייסבוק. המהומות בעולם הערבי ? מהפכת הפייסבוק. בגידות בתוך המשפחה ? זה ברור, פייסבוק אשמה בכך. שקיפות פוליטית ? רק באמצעות פייסבוק. קשר ישיר עם בעלי שררה? זה קל, פייסבוק.

אך יותר מהעובדה שהקשר בין פייסבוק לשאר הדברים הללו הוא ברוב המקרים, מקרי בהחלט, הטלת האשם או מציאת הסיבה בפייסבוק מעיד יותר מכל על מי שמצביע על הקשר בין פייסבוק לכל השאר. לפרשני העולם הערבי שלא חזו את סערת המהפכה קל יותר לעסוק ברשתות החברתיות (אגב, פייסבוק אוצר בתוכו כמושג את טוויטר ולעיתים גם את גוגל לדידם של אותם פרשנים, בין אם מבורות ובין אם מעצלות מחשבתית) מאשר בתופעות חברתיות, כלכלית וגיאופוליטיות בעולם הערבי. זה קל, שטחי וסקסי יותר. העובדה שפייסבוק לא הצליחה לעורר קול מחאה בעולם המערבי בו הפופולריות שלו רבה יותר לא מטרידה את אותם מהללי הלייק. ההתעלמות המוחלטת שלהם מחטיבות יחסי הציבור של פייסבוק, טוויטר וכמובן גוגל היא בעייתית במקרה הטוב ורשלנית במקרה הרע. מיסגורן של הרשתות החברתיות כאבירי המהפכה אינה עניין של מה בכך, יש יד מכוונת ששמחה מאוד לראות את פייסבוק בראש כותרות המהפכה. נראה כי למנהלי מערכת היח"צ של פייסבוק/טוויטר/גוגל ברור כי כל פרסום הוא פרסום טוב גם אם מדובר בניצול ציני של מהפכות לחם וחופש בעולם השלישי. בוודאי לייק משמעותי עבורם.

לתלות את הפלת השלטון במצרים ובתוניס בכוחה של הרשת החברתית הפופולרית הוא בבחינת עוול טכנולוגי ותרבותי. פייסבוק משמשת תירוץ ועלה תאנה למי שאינם מעוניינים לגעת בתופעות עומק בעולם הערבי בפרט ובעולם בכלל. מי שאין לו מזון ויצליח לעורר את חבריו לצרה ייצא להפגנות עם פייסבוק או בלעדיה. פייסבוק, חשוב לציין, לא הצליחה למנוע את הטבח בלוב ושלל עוולות בכל העולם. כמות הלייקים לא עצרה אף אקדח, רובה או סכין. ולא, גם אם תגייסו מיליון לייקים כנראה שזה לא מה שיחזיר את החייל גלעד שליט הביתה. לפייסבוק יש משמעות ומשקל אך הם הרבה יותר קטנים מהכוח והמשמעות שמייחסים לה. הרשת היא רשת והגולשים הם גולשים. מדי פעם אני חש צורך להזכיר שוב ושוב שהאינטרנט היא בסך הכל כלי, לא כוח שלטוני רב עוצמה שעשוי להפיל שלטונות. יתרה מכך, לפייסבוק בדומה לרשת אין מנהיג או שליט. היא בבחינת זירת שיח. כפי שלא ניתן לייחס את המהפכה הצרפתית לכרכרות ולסוסים שסייעו להניע את המפגינים מנקודה לנקודה כך קשה לראות בפייסבוק כלי מכונן במהפכות המתרגשות על העולם הערבי.

גם אם מארק צוקרברג בכבודו ובעצמו יגייס את כל גולשיו הוא לא יצליח להפיל את השלטון או להפסיק את הרעב. הוא יכול לנסות, אך הניסיון שלו טוב כמו כל ניסיון של גוף תקשורת כזה או אחר לבצע שינויים שלטוניים ופוליטיים. חשוב לציין גם בהקשר זה שפייסבוק כחברה לא נקטה עמדה ברורה בקשר לשינויים פוליטיים כאלו ואחרים. היא שימשה כפלטפורמה ומנסה לצייר את עצמה כנייטרלית. יחד עם זאת היא נייטרלית פחות בכל הנוגע לפרטיות הגולשים והאופן בו היא מוכרת את המידע והנתונים עליהם כחלק מהמודל העסקי שלה.

לעיתים נדמה שנוח מאוד לפייסבוק ולשאר חברות האינטרנט הללו לצייר עצמן כלוחמות צדק ושיוויון כאשר בפועל הן נוטלות את החירות הבסיסית של כל אחד מהגולשים שלהן: הזכות לפרטיות. ניכוס כותרות המהפכה בעולם הערבי הן עלי תאנה שמטרתן, כך נראה, לכסות על ערוותן של החברות שהדבר האחרון שמעניין אותן הוא צדק, שיוויון וחירות. תשאלו את גוגל שנכנסה ללא היסוס לאחת המדינות הדיקטטוריות בעולם, סין, ואף טרחה לצנזר את תוצאות החיפוש שם על פי בקשת המשטר.

מצד אחד, פייסבוק, טוויטר וגוגל מהוות תירוץ למי שאינם מצליחים לפרש את המציאות כמות שהיא ובוחרים בפיתרון השטחי, הזמין והנוח ומצד שני החברות הללו משתמשות במציאות על מנת לתרץ את נחיצותן לא רק כחברות אינטרנט מצליחות אלא כמשנות תרבות וחברה. המרחק בין משאלות הלב הללו וניתוח המפה הפוליטית על פי מפת הלייקים לבין המציאות הוא רחוק מאוד.

בימוי: אילן ג'רזינה, עדי הראל
צילום: גיל מדלסי
שחקנית: קרן אור
עריכה: אפרת קמפל
עיצוב לוקיישן: טליה שמר

לפני יותר משנתיים (ואוו, הזמן עף!) אירחתי את עינב ג'קסון כהן בשאלון (כאן). אני מוכרח לציין שכבר מההתחלה המוזיקה שלה עשתה לי משהו, לא הצלחתי להצביע על המשהו הזה, אבל המשכתי לעקוב בעדינות. טיפטוף ועוד אחד ומקץ שנתיים היא מוציאה את האלבום הנפלא הזה. ת'כלס אחד המוצדקים.

לפני מספר שנים פרסמתי את המאמר הבא "אשליית הטוקבק" שבבסיסו הטענה שהטוקבק יוצר אשליית כוח אצל הגולשים בבחינת כך שהוא כאילו מאפשר להם לשלוט במדיה. נראה לי שהמאמר הזה יכול להיות הולם עם חדירת פייסבוק וטוויטר לזירה המקוונת. אפשר להחליף את המושג "טוקבק" ל"לייק" ולקבל תוצאות מעניינות. המאמר מציג את הטוקבק או ה"לייק" של ימינו כעצלנות חברתית על אף האפשרויות המדהימות שהרשת מאפשרת לנו. כך או אחרת, נראה שלגולש בימינו יש אפשרות לנצל את הפלטפורמה האינטרנטית בדרכים ראויות יותר מטוקבק או לייק. קריאה מהנה.

טוקבק כעצלנות חברתית. צילום: indi.ca

לאחרונה נערכים דיונים, מגוחכים למדי, על מקומו של הטוקבק בדיון הציבורי – דיונים אלו מגוחכים כיוון שהם נותנים משקל רב, רב מדי, לטוקבקים ושוכחים או מנסים להסיט את הדיון מן העובדה שהטוקבקים משרתים בעיקר את מפעילי האתר ולא את המגיבים עצמם. יתרה מכך, הטוקבק יוצר אשליה כאילו ניתנת החירות לגולש להביע את דעתו ולקחת חלק פעיל בנושא הנידון אך האמת המרה היא כי מדובר במצג שווא המשרת שוב את מפעילי האתר.

הטוקבק, לדעתי, הוא גרסה אלקטרונית למכתבי המערכת המוכרים ממהדורות העיתונים המודפסים, תוכניות הטלוויזיה והרדיו -וכמוהם גם לטוקבק אין אפשרות אמיתית להשפיע על הדיון או לקחת חלק פעיל בו. חשוב להסביר כי הטוקבק הוא תגובה לכתבה בסך הכול – לא השתתפות פעילה ואמיתית בדיון – בבחינת כך שהגולש הוא סביל,המגיב לתכנים המוצגים לפניו ואינו יוצר אותם אלא רק מגיב להם.

ברבים מאתרי האינטרנט אין כלל אפשרות להגיב ישירות לכותב המאמר או לדואר האלקטרוני שלו (מה גם שלא נדרשת ממנו תגובה לטוקבקים), הטוקבק שונה במהותו מהאפשרויות האינטרנטיות הרבות ליצור דיון ושיח אמיתי (דוגמת הצ'ט, הפורום, אתרי תוכן גולשים ואתרים הפתוחים לעריכת הגולשים דוגמת ויקיפדיה).

הטוקבק הוא מעין מוטציה תקשורתית היוצרת, כפי שטענתי, מצג שווא לפיו ניתנת החירות לגולש להיות חלק מהדיון, אך חשוב לזכור כי כיום מרבית האתרים הגדולים מסננים את הטוקבקים שאינם נראים להם (אגב לא מדובר רק בטוקבקים בוטים או פרובוקטיביים – נראה שדווקא להם ניתנת הבמה – נסו לשלוח טוקבק מנומק היטב וענייני). מרחב הדיון הטוקבקיסטי (אם ניתן להגדיר את הטוקבקים כשייכים לאיזשהו מרחב דיון) אינו דומה למרחב הדיון בפורום או בצ'ט האינטרנטיים, בהם אכן ניתנת במה לדיון אמיתי ואפשרות אמיתית ליצור שיח שבו כולם שווים בפני הנושא הנדון (ולא מצב בו המאמר וכותבו הם המרכז והטוקבקים הם מעין סרח עודף או גרורות לא רצויות).

הטוקבקים הם מעין סרח עודף. צילום: _sarchi

מספיק לראות את עיצוב דפי האינטרנט בהם מצויים הטוקבקים כדי להבין את ההתייחסות אליהם: המאמר מופיע בראש הדף והטוקבקים בתחתית שרשרת הדיון, חסרי השפעה אמיתית, לא שותפים פעילים בדיון אלא אוסף דעות ואמרות שנשארות מחוץ לשיח.

בסופו של יום, אתרי האינטרנט מתעניינים במספר הטוקבקים שנשלחו ולא באיכות הטוקבקים – בבחינת כך שכתבה טובה נמדדת על סמך כמות התגובות ולא תוכן הכתבה או תוכן הטוקבקים.

הטוקבק הוא בעצם אחיו האינטרנטי של האס.אמ.אס הטלוויזיוני – אותה אשליה הנותנת לנו, הצופים, את ה"זכות" כביכול, להיות חלק מן התוכן שאנו צורכים – אך שוב, אנו רק מגיבים לתוכן, איננו יוצרים אותו או שותפים פעילים ביצירתו – קהל מגיב הינו קהל פסיבי כיוון שאין באפשרותו להשפיע על המתרחש ברמת התוכן אלא רק ברמה הכמותית שהיא מדד הרייטינג – האם הרייטינג הוא בבחינת האפשרות שלנו לבחור את התכנים הנצפים? מובן שלא – מישהו ממפעילי אתר האינטרנט, ערוץ הטלוויזיה, מערכת העיתון או הרדיו שאל אותנו אי פעם בעזרת טוקבק או אס.אמ.אס מהם התכנים אותם אנו רוצים לראות? האם דיון כזה הועלה אי פעם על הפרק? האם ניתנה לנו האפשרות לערוך את דפי העיתון, תוכניות הטלוויזיה, אתרי האינטרנט ולהשפיע בצורה פעילה על התכנים התקשורתיים? ודאי שלא והרשו לי לנחש שאפשרות שכזו גם לא תינתן בעתיד – לאמצעי התקשורת מאוד נוח ליצור אשליה לפיה אנחנו, הקהל, חלק מן הדיון, אך האמת היא שלנגד עיניהם עומדים שוב שיקולי רייטינג ולא האפשרות להפוך את הרשת לכיכר העם – בה כולם נוטלים חלק פעיל, אלא לשוק בלתי מרוסן של דעות לא מנומקות שאינן זוכות ליחס או לתשומת לב אמיתית.

האם אי פעם תוכנו של הטוקבק יצר דיון או שיח אמיתי?. צילום: Kai Hendry

שאלו את עצמכם – האם אי פעם תוכנו של הטוקבק יצר דיון או שיח אמיתי? האם טוקבקיסט כלשהו הוביל לדיון כלשהו, האם הוא השפיע על דעת הקהל?

חשוב לזכור שדוגמאות אמיתיות לשיתוף קהל הגולשים, כך שיוכלו להיות פעילים ומשפיעים, קיימות כבר ברשת – ויקיפדיה היא דוגמא קלאסית ונפלאה לאפשרות של הגולש להעלות תכנים, לשנות תכנים של אחרים ולהיות חלק מרכזי ביצירת התוכן, ניתן לצרף אליה את אתרי הווב 2.0 שמבוססים על תוכן גולשים.